מחבר המאמר: ד”ר אורי פלג

מומחה אף אוזן גרון וניתוחי ראש צואר

מנתח בכיר בתחום האף והסינוסים וגידולי ראש-צוואר

ילדים ומבוגרים


 

השקדים (מכונים “שקדי החך”, נמצאים בחלל הלוע, בצידי החך הרך, אחד בכל צד) והאדנואידים (שקד הנמצא מאחורי חלל האף, מכונה “שקד האף”, “שקד שלישי” או בטעות – “פוליפים”) היינם חלק מהמערכת הלימפטית, שתפקידה הגנה כנגד מזהמים שונים.

לעיתים, השקדים עצמם הופכים למודלקים (מזוהמים) בעיקר ע”י וירוסים שונים (הנפוץ יותר)  או ע”י חיידק הסטרפטוקוק.

בתינוקות וילדים קטנים החשיפה לווירוסים נפוצה עם הכנסתם למסגרת עם ילדים נוספים. באופן רגיל, הדבקות השקדים והאדנואידים בווירוסים או חיידקים גורמת להגדלתם,  אך עם חלוף הזיהום הם קטנים חזרה. זה עשוי להיות מלווה בהופעת נפיחות של בלוטות הלימפה בצוואר, שחולפת מס’ שבועות לאחר ההחלמה.

בחלק מהילדים נותרים השקדים ו/או האדנואידים נפוחים מאוד במשך חודשים רבים – תופעה שמלווה בנחירות רמות ולעיתים גם בהפסקות נשימה בשינה (מכונה “דום נשימה חסימתי בשינה”). בחלק מהנוחרים הבעיה קשורה למבנה הגולגולת, הלסתות, הלשון והחך ולא רק לשקדים/אדנואידים.

ביטוייה של הגדלת אדנואידים חוסמת הן – אף סתום, נשימה מהפה, נחירות ונזלת קבועה.

הנחירות/דום נשימה בשינה מעיד על בעיית נשימה בזמן השינה, שגורמת לשינה לקוייה. זה עלול בחלק מהילדים לגרום לבעיית התנהגות בגן (עקב עייפות) הדומה מאוד להפרעת קשב וריכוז,  וכן להרטבת לילה מתמשכת. בנוסף, שקדים גדולים עשויים לגרום לבעיות אכילה/בליעה (ולכן לגדילה לקויה) עקב הפרעה למעבר המזון בלוע.

בטווח הארוך, אף סתום לאורך שנים עשוי לגרום לגדילה לא תקינה של מרכז הפנים וללסת עליונה בולטת (קשה מאוד לתקן זאת לאחר שכבר קרה).

על כן, חשוב מאוד לטפל בבעיה זו.

על מנת לאבחן את גודל שקדי החך מספיק לרופא אף אוזן גרון להסתכל בפה בעזרת פנס (והורים רבים עושים זאת בבית). אך כדי לבדוק את שקד האף יש צורך בצילום של הראש מהצד (“צילום נזופרינקס”) – במידה וביצעתם את הצילום חשוב להביא דיסק לרופא. אפשרות נוספת, אם לא בוצע צילום, הרופא יכול לבצע במרפאה בדיקת סיב אופטי מהאף – סיב דק שמוכנס לאף של הילד ומאפשר לראות את שקד האף. הבדיקה נמשכת מס’ שניות, אך היא כרוכה באי נעימות לילד.

לאחר שיחה ובדיקה במרפאה ימליץ הרופא על הטיפול.

אף  כי פורסם מחקר על טיפול תרופתי (בתרופה נגד אסטמה) לבעיית השקדים והאדנואידים המוגדלים, הטיפול המקובל המוביל בכל העולם הוא ניתוח. לניתוח יעילות ובטיחות גבוהה מאוד.

בניתוח: מבוצע פינוי החסימה  (של האדנואידים בלבד או של השקדים והאדנואידים יחד –  לפי המלצת המנתח)– בהרדמה כללית מסירים את האדנואידים דרך הפה ולאחר מכן מקטינים את השקדים.

להקטנת השקדים (בהשוואה לכריתה מלאה של השקדים) מס’ יתרונות – מושגת המטרה של פינוי החסימה, יש פחות כאבים משמעותית ולכן ההתאוששות קלה יותר. והחשוב – הסיכוי לדימום (שהוא הסיכון העיקרי בניתוחי שקדים) קטן יותר משמעותית! החיסרון העיקרי הוא שיש סיכוי קטן מאוד לגדילת השקדים בחזרה –  בעיה זו מניסיוני נדירה יחסית.

גם האדנואידים עלולים לצמוח חזרה – בחלק קטן מהמנותחים.

אחרי הניתוח: כיצד יש לטפל, למה לשים לב ואיך לפעול?

אשפוז: אחרי ניתוח שקדים נשארים להשגחה בבית החולים ללילה. אם מתבצע רק ניתוח אדנואידים זה נעשה באשפוז יום, כך שהולכים הביתה אחרי כמה שעות.

אוכל: אחרי ניתוח שקדים מומלץ אוכל קר ורך לשבוע, אחרי ניתוח אדנואידים בלבד – אוכל כרגיל.

השגחה בבית: אחרי ניתוח שקדים שבוע בבית עם מבוגר,  אחרי ניתוח אדנואידים – 3 ימים בבית עם מבוגר.

טיפול תרופתי – נגד כאבים: מומלץ לתת לילדים בימים הראשונים אקמול כל 6-8 שעות (כלומר 3-4 פעמים ביום). אם עדיין כואב להם, ניתן לתת תרופת נורופן עד שלוש פעמים ביום (יש דיווחים על יותר דימומים אחרי כריתת שקדים מלאה בילדים שנטלו נורופן אך אין הוכחה לכך בהקטנת השקדים).

במידה ויש אחרי הניתוח חום מעל 38, ישקול הרופא מתן אנטיביוטיקה.

בעיות אחרי הניתוח:

דימום!!! במידה ובבית מופיע דם באף או בפה, מעט או הרבה,  ביום חול, בשבת או בחג – יש לפנות מייד (!!!) למיון הקרוב. למי שגר רחוק יחסית (מעל 20 דקות נסיעה ממיון) רצוי להגיע עם אמבולנס מד”א. זוהי הבעיה המטרידה ביותר ועם זאת – בהקטנת השקדים הסכנה פחותה משמעותית מאשר בכריתה מלאה שלהם. גם בכריתת אדנואידים לרוב הדימומים אינם מסכני חיים.

התייבשות – כאבים לא נשלטים עלולים לגרום לכך – הילד לא שותה כי כואב לו. יש לעקוב אחר כמות השתייה (להתחיל כל בוקר עם בקבוק חצי ליטר וכך לעקוב אחר הכמות). הכמות היומית המומלצת היא תלויית משקל ולרוב ההורים יודעים  אם ילדם שותה טוב. יש לעקוב אחר מתן שתן – אם הילד נתן שתן שלוש פעמים ביום והשתן שקוף – מצויין. אם יום שלם הילד לא נתן שתן – הוא מיובש, מייד למיון.

חום גבוה – יש לפנות לרופא/ת הילדים, אך אם בנוסף לחום הילד נראה חולה מאוד, חלוש, לא ערני, לא מגיב לסביבה, לא מוכן לשתות – יש להגיע מייד למיון.

המצב הרצוי הוא ילד שחוזר להתנהג כרגיל כבר כמה שעות אחרי הניתוח, ערני, שותה טוב, אוכל (אפילו מעט בימים הראשונים) ולא מדמם. כל מצב אחר מחייב את ההורים לשקול בחיוב פנייה מיידית למיון.

מעקב: יש להגיע לבדיקה ראשונה אצל המנתח בין 30-45 ימים אחרי הניתוח. במידה ובעתיד תחזור בעיית נחירות / אף סתום/ נזלת – יש צורך לחזור למעקב.


הזכויות על מסמך זה ונוסחו שמורות לדר’ אורי פלג. המידע במסמך זה הינו כללי ומיועד להשלמת מידע למטופלים בלבד.

כל הכתוב במסמך זה אינו תחליף לייעוץ פרטני אצל רופא מומחה.


לקביעת תור התקשר ל-02-5852300 או לחץ להשארת פרטים